הקשבה אמונה וחיבור


יש שבט באפריקה שבו תאריך לידתו של ילד לא נספר מהרגע שהוא נולד, וגם לא מהרגע שהופרה ברחם, אך מהיום שהילד היה מחשבה במוחה של אמא שלו.

וכאשר אישה מחליטה שיהיה לה ילד, היא יוצאת ויושבת מתחת לעץ, בעצמה, והיא מקשיבה, עד שהיא יכולה לשמוע את השיר של הילד שרוצה לבוא. ואחרי ששמעה את השיר של הילד הזה, היא חוזרת לאיש שיהיה אביו של הילד, ומלמדת אותו את השיר. ואז, כשהם עושים אהבה על מנת להרות, חלק מהזמן הזה הם שרים את השיר של הילד, כדרך להזמין אותו.

ואז, כאשר האמא בהריון, היא מלמדת את השיר של הילד למיילדות ולנשים הזקנות של הכפר, כך שכאשר הילד נולד, כל הנשים הזקנות והאנשים סביבן יוכלו לשיר את השיר של הילד כדי לקבל אותו בברכה. ובזמן שהילד גדל, כפריים אחרים למדו לשיר את השיר של הילד. אם הילד נפל, או כואב, מישהו היה מרים אותו ושר את השיר שלו אליו. או כשהילד עושה משהו נפלא, או עובר טכס התבגרות, אז כדרך של כבוד, אנשי הכפר שרים את השיר שלו למענו.

וזה הולך ככה בכל החיים שלהם. בנישואים, עם המשפחה, הקהילה... השירים שלהם תמיד מושרים, יחד. ולבסוף, כאשר הילד הזה כבר לא ילד והוא שוכב במיטה, מוכן למות, כל תושבי הכפר כבר מכירים את השיר שלו, והם שרים - בפעם האחרונה - את השיר לאותו ילד.


Featured Posts
Posts are coming soon
Stay tuned...
Recent Posts